ירושות וצוואות
צוואות
צו ירושה
צו קיום צוואה
הסכמים בין יורשים
העברה ורישום נכסים בטאבו
צוואה מאפשרת לתכנן את ההורשה באופן שייטיב עם היורשים ויממש את רצון המצווה ומטרותיו.
חוק הירושה מכיר בארבע צורות לכתיבת צוואה: צוואה בכתב יד, צוואה בעדים, צוואה בפני רשות וצוואה בעל פה. לצורות שונות של צוואה ראה סוגי צוואות.
הצוואה המצויה ביותר היא הצוואה בפני עדים, צוואה אשר יכולה להיכתב בכל דרך, בין בהדפסה ובין בכתב ידו של אחר – ובלבד שהמצווה יחתום עליה בפני שני עדים אשר יאשרו את הדבר בחתימתם הם בגוף הצוואה ויוסף תאריך.
צוואה יכולה להיערך אף בכתב יד, אולם יש להקפיד כי הצוואה כולה תרשם בכתב ידו של המצווה. יש להוסיף לצוואה זו תאריך וחתימה והצוואה כשרה אף ללא נוכחותם של עדים.
צוואה בפני רשות ידועה בעיקר כצוואה בפני נוטריון. מדובר באמירת דברים בפני נוטריון אשר מעלה אותם על הכתב, או בהגשת צוואה כתובה לנוטריון. אין צורך בחתימת המצווה על הצוואה אלא באישור הנוטריוני.
צוואה בעל פה (צוואת שכיב מרע) היא נדירה ונערכת במצבים בהם אדם עומד בפני מותו הקרוב.
רצוי מאוד לערוך צוואה בעדים בפני עורך דין, כדי שלצוואה יהיו עדים אשר יוכלו להעיד על נסיבות עריכת הצוואה ועל כל הסובב אותה ועל מצבו ורצונו של המצווה.
חוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע את עקרונות הירושה במדינת ישראל ולפיו בהעדר צוואה, יחולק עזבונו של המנוח בהתאם להוראות חוק הירושה.
לאחר מות המוריש, יורשיו הופכים לבעלים החוקיים של נכסיו וזכויותיו. גם חובות המוריש עוברים ליורשיו, אך לא ניתן לתבוע מהיורשים יותר משווי העיזבון שקיבלו בירושה.
חוק הירושה קובע שתי אפשרויות להורשה;
הורשה על פי דין – במקרה בו המוריש לא הותיר אחריו צוואה..
הורשה ע"פ צוואה.
עריכת צוואה אינה חובה, אולם במקרים רבים מומלץ מאוד לערוך צוואה.
בכל מקרה, בין במצב של הורשה על פי דין ובין במצב בו קיימת צוואה, על מנת לממש את הירושה יש צורך בקיום הליך של קבלת צו ירושה או צו קיום צוואה מהרשם לענייני ירושה.
רק באמצעות צו ירושה או צו קיום צואה המצהיר מיהם היורשים ומהו חלקם בעיזבון המנוח,ניתן לרשום את זכויות היורשים בפנקס רישום המקרקעין -טאבו.
השירותים הניתנים על ידי בתחום הצוואות והירושות:
ייפוי כח מתמשך
ייפוי כוח מתמשך הינו מסמך משפטי המאפשר לכל אדם בגיר (מעל גיל 18), לקבוע כיצד ועל ידי מי יטופלו ענייניו בעתיד כאשר לא יוכל לטפל בכך בעצמו, בתנאי שהוא מבין את המשמעות,המטרות והתוצאות של מתן ייפוי הכוח המתמשך.
"הממנה" (אותו אדם שמעוניין למנות מיופה כח) בוחר מרצונו, בשלב בו הוא מבין ומסוגל לקבל החלטות ולבצען, מי יטפל בענייניו וכיצד, אם חס וחלילה מצבו ישתנה לרעה וכושר השיפוט שלו יפגע כתוצאה מתאונה, מחלה, דמנציה, מוגבלות נפשית וכדו'.
לשם כך בוחר הממנה אדם אשר מהימן עליו והוא סומך עליו ובכפוף להסכמתו של אותו אדם, ממנה אותו כמיופה כח אשר יפעל בשמו ועבורו בעתיד, כאשר לא יוכל עוד לקבל או לבצע החלטות בעצמו.
הממנה יכול לתת ייפוי כוח מתמשך לכלל ענייניו – האישיים, הרפואיים והרכושיים, רק לאחד מהם או לחלקם.
הממנה יכול להחליט על מינוי מיופה כוח יחיד וכן על מינוי מיופה כוח מחליף, למקרה שמיופה הכוח הראשון לא ירצה או לא יוכל לפעול בשמו. כמו כן, הוא יכול למנות מספר מיופיי כוח ולקבוע אם מיופיי הכוח יפעלו במשותף או בנפרד, מהו היקף הסמכויות והאחריות של כל אחד מהם, וכן מי יכריע במקרה של מחלוקת ביניהם.
עריכת ייפוי הכוח המתמשך מתבצעת בפני עורך דין. הן הממנה והן מיופה הכח שהתמנה על ידי הממנה, חייבים להתייצב בפני עורך הדין ולחתום על המסמכים הרלוונטיים בפניו. חתימות אלו מהוות הסכמה לתוכן ייפוי הכוח המתמשך.
את ייפוי הכח החתום יש להפקיד במשרדי האפוטרופוס הכללי.
הנחיות מקדימות :
הממנה יכול לקבוע קביעה כללית – כי מיופה הכוח הוא האדם המוסמך לקבל בשמו החלטות עתידיות ובכך להשאיר למיופה הכוח את שיקול הדעת לגבי תוכן ההחלטות, או שהוא יכול לפרט מהו רצונו לגבי תוכן ההחלטות שיתקבלו בנושאים השונים ע"י קביעת "הנחיות מקדימות"
אדם מיודע:
הממנה רשאי לקבוע אדם מיודע (או מספר אנשים מיודעים) שיקבל מידע או דיווחים ממיופה הכוח על החלטות שקיבל ועל פעולות שביצע או לקבוע שהאפוטרופוס הכללי יפקח על מיופה הכוח.
כניסה לתוקף:
ניתן לפעול על פי ייפוי הכוח המתמשך ולעשות בו שימוש רק לאחר כניסתו לתוקף.
שלב הכניסה לתוקף הוא השלב בו האדם חדל מלהבין בנושא שלגביו ניתן ייפוי הכוח המתמשך, ועל כן מתעורר הצורך בפעולת מיופה הכוח.הממנה רשאי לקבוע בייפוי הכוח המתמשך מהם התנאים לכניסתו לתוקף. אם הממנה לא יתייחס לכך מפורשות בייפוי הכוח המתמשך – ייכנס ייפוי הכוח המתמשך לתוקפו על פי חוות דעת רפואית, שלפיה הממנה אינו מסוגל להבין בדבר שלשמו ניתן ייפוי הכוח המתמשך.
הסכמי ממון
הסכם ממון רלוונטי במיוחד במקרה של נישואים שניים כאשר לבני הזוג כבר יש ילדים ממערכות זוגיות קודמות.
הסכם הממון מבטיח שנכסיו של ההורה יוענקו לילדיו ולא יגיעו בסופו של דבר לילדיו של בן זוגו.
תכליתו של הסדר הממון הוא הסדרת חלוקת הרכוש המשותפת של בני הזוג במקרה של פקיעת הנישואין .
במקרה בו בני הזוג בוחרים שלא לערוך את ההסכם, ברוב המוחלט של המקרים רכושם יתחלק שווה בשווה – הסכם ממון נועד להחיל חלוקה מחודשת המוסכמת על שני הצדדים.
כיצד נערך הסכם הממון?
זוג המעוניין לקבוע כיצד יחלוקו הנכסים שצברו במהלך השנים ואינו מעוניין בחלוקה שרירותית, על פי החוק צריך להסדיר זאת אך ורק בהסכם יחסי ממון.
לא קיימת חובה לערוך את הסכם הממון וניתן לערוך אותו לפני נישואי הזוג במסגרת של הסכם קדם נישואים או במהלכם.
כאשר ההסכם הוא טרום נישואין, הוא דרוש אישור של נוטריון או רשם נישואין. כאשר ההסכם נערך במהלך נישואי הזוג, יהיה עליו לקבל את אישור בית משפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי על מנת שיהיה לו תוקף משפטי. בית המשפט או הנוטריון בודק שבני הזוג מבינים את ההשלכות העתידיות העולות מן ההסכם, שהוא מבטא את רצונם של שני הצדדים, ושהוא הוגן בבסיסו.
שירותי נוטריון
אימות חתימות
אימות ייפוי כח
אימות העתקים
אימות הסכם יחסי ממון ובני זוג
אישור חיים
אישור צוואה
